שִׁמְךָ   *   פַּעַם רַק לְמַשְׁמַע שִׁמְךָ הָיָה הַלֵּב הוֹלֵם    וְלִכְתֹּב אוֹתוֹ עַל פִּתְקָהּ  הָיָה לְחַבֵּר  שִׁיר.    הַיּוֹם  כְּשֶׁאֲנִי             כּוֹתֶבֶת אוֹתוֹ אֲנִי לֹא בְּטוּחָה            שֶׁאַתָּה בְּתוֹכוֹ    וְאִם כֵּן —      אָז מִי  מִכֻּלֵיךָ